מאת: גסטון סיידמן

בשבוע שעבר התכנסה ועדת הכלכלה ונפגשה עם שר האנרגיה אלי כהן, שהציג דו"ח על מצב מחירי הגז הטבעי. מדובר בנושא שמעורר עניין רב – אך גם בלבול גדול בקרב בכירים בתחום האנרגיה. ישראל נמצאת בנקודת מפתח בפיתוח משק הגז שלה, אך אין כיום פרויקטים חדשים לקידוחים שמוצעים למשקיעים, ויש דיווחים שלפיהם חברות מסוימות, כמו שברון, עשויות לנצל את היעדר התחרות כדי להעלות מחירים.

השר כהן ביקר את המצב הזה, האשים את משרד האוצר, וטען שהתנהלותו – בכך שאינו פועל נגד שברון – היא חסרת אחריות. הוא הבהיר שאם החברה תמשיך להעלות מחירים, הוא ינקוט את הצעדים הנדרשים.

אך השאלה שנותרה ללא מענה במהלך הישיבה הייתה: אילו צעדים ינקטו? שברון איננה חברה קטנה, ובו זמנית היא אחת הבודדות שפועלות בישראל בתחום – אך אין פירוש הדבר שהיא תנצל את כוחה לרעה כדי לתמרן את המחירים.

נראה כי ישראל מייחלת ליום שבו לא תהיה עוד תלויה בגז טבעי או בנפט, בעיקר לצורכי דלק. עובדה זו מצביעה על כך שייווצרו הזדמנויות חדשות לאנרגיות מתחדשות בשוק הישראלי. אנרגיות אלו יתחרו זו בזו, וייתכן שיאזנו את המחירים – מה שיותיר את החברות הרב-לאומיות, כמו שברון, מאחור. אך ברור שזה אינו תהליך פשוט. אף שישראל מציגה תוכנית שאפתנית להפחתת התלות במינרלים מסוימים, המדיניות הנוכחית – שמונעת מחברות חדשות לקדוח במים כלכליים עשירים – היא זו שבסופו של דבר גורמת לעליית המחירים.

לפיכך, הצעדים שמקדם השר כהן מתבססים על הגברת ההשקעות בפיתוח תשתיות חשמל. רפורמה זו מאפשרת לישראלים לבחור את מקורות האנרגיה והחשמל שלהם. לפי הדיווחים, מי שבוחר באפשרות הזו חוסך בין 400 ל־1,200 שקלים בשנה. המטרה הסופית היא שכ־30% מהחשמל בישראל יופק ממקורות מתחדשים עד שנת 2030.

שתי תחנות כוח חדשות כבר אושרו להפעלה בשנת 2029, והכוונה היא להפסיק את השימוש בפחם לייצור חשמל עד סוף 2026. בתחום ייצור הגז הטבעי, השר מתכנן לעודד את פיתוחם של שדות ימיים נוספים באמצעות הרחבת רישיונות הקידוח וההובלה. לדברי אלי כהן, זו הדרך לאזן את המחירים – אם כי נכון לעכשיו, עדיין לא התקבלה החלטה סופית בנושא.